<h1>כל בו סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף כד:</h2>
אמר רב פלטוי ז"ל מוסר פסול לעדות ולא מבעיא מוסר גמור אלא אפילו אדם מפורסם ומריב עם חבירו ואומר לו אלך ואמסור ממונך הואיל ומעיז פניו בפרהסיא נחשב רשע ופסול לעדות. וה"ה לשבועה.
לרשב"א ז"ל. מי שנשבע שלא לשחוק בקוביא לזמן ידוע ובא לישאל על נדרו ואומר שמתירא שמא יתקפנו יצרו ולא יוכל להעמיד על עצמו ונמצא עושה שתים רעות שוחק ועובר על שבועתו. תשובה מסתברא דאין נזקקין לו דשחוק בקוביא עבירה היא ואין מתירין לו נדר לעבור עבירה. ואם מפני שלא יכשילנו יצרו לעבור שבועתו ישביע את יצרו ואין אומרים לאלו שיזדקקו לעבירה קטנה כדי שלא יעשה עבירה גדולה.
<h2>דף מג.</h2>
מנהג ספרד לומר סברי מרנן לפני קדוש והבדלה וברכת ארוסין ונשואין וברכת המילה שעל היין. ויש לי סמך בשם רבות' מצרפת לפי מה ששנינו בסנהדרין היו מוציאי' אותו לסקלו והיו משקין אותו כוס של יין חי בקורט לבונה כדי שתטרף דעתו עליו. פירוש ולא ירגיש בענין הסקילה. על כן אמרינן סברי מרנן שיהיה בדעת רבותי שזה הכוס לחיי' ולא למות לברכה ולא לקללה ולא יהיה כאותו שנגמ' דינו. והם עונין לחיים לחיים יהיה ולא למות. ועוד שמעתי לפי מה שאמרו [ברכות מ"ג ע"א] בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לפי שאין בית הבליעה פנוי ועכשיו שבית הבליע' פנוי אומר היש בדעתכם לצאת מזאת הברכ' ולכוין דעתכם לצאת בה והם אומרים לחיים שלשון התלמוד הוא.
<h2>דף נט:</h2>
לך אמור להם שובו לכם לאהליכם יש שרוצין להוכיח שאותן התקנות וחרמות שמחרימין בקהל עד זמן פלוני דכי מטא הזמן צריך התרה. כדמסיק הכא שאמר המקום היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה אם כן משמע שקבע להם זמן ולא אסר להם אלא שלשה ימים ואפילו הכי כי מטא הזמן הוצרך להתיר להם ולומר שובו לכם לאהליכם. אמנם אין מכאן ראיה שודאי כל חרם ותקנה שהוקבע בזמן כי מטא הזמן אינו צריך התרה. והכא לא קבע זמן לפיכך הוצרך להתיר להם דהכי קאמר היו נכונים לשלשת ימים שאז תנתן לכם התורה ואל תגשו אל אשה משמע לעולם ואם כן לא היה הזמן קבוע לפיכך הוצרך להם התרה אבל דבר שיש בו זמן אין צריך התרה כי מטא הזמן.
